פסק-דין בתיק תא"מ 19942-12-11

מבוא

1.         התובע הגיש לבית משפט זה תובענה כספית על סך של 3,509 ש"ח נגד הנתבעת בגין הליכי הגביה אשר ננקטו נגדו, מתוקף פסק דין אשר ניתן נגד התובע במעמד צד אחד, בתת"ע 2506-02-09 מיום 5/7/2009.

2.         הנתבעת נקטה נגד התובע בהליכי גביה לגביית הקנס על סך 1,500 ש"ח, אשר הוטל במסגרת פסק הדין וזאת לאחר שהתובע לא הסדיר את תשלומו. במסגרת הליכי הגביה, אשר ננקטו ע"י הנתבעת הוטל עיקול על רכבו של התובע ורכבו אף נתפס במסגרת מימוש העיקול.

3.         התובע טוען בכתב התביעה כי נודע לו אודות החיוב בתשלום הקנס אך ורק כאשר ננקטו נגדו הליכי הגביה ע"י הנתבעת, עת הנתבעת הטילה עיקול ופעלה למימושו ע"י תפיסת הרכב. מיד עם היוודע לתובע אודות החיוב, פנה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין.

4.         ביום 7/3/2011 קבע בית משפט השלום לתעבורה כי פסק הדין שניתן כנגד התובע שלא בנוכחותו יעוכב עד למועד הדיון בבקשה, 23/3/2011.

5.         במועד הדיון בבקשה, 23/3/2011, ביטל בית משפט השלום לתעבורה את פסק הדין מיום 5/7/2009 ותחתיו גזר על התובע, במסגרת הסדר טיעון אשר הוסדר בינו לבין המאשימה קנס כספי בסך 750 ש"ח, אותו חויב התובע לשלם תוך 90 ימים ממועד גזר הדין.

6.         משבוטל פסק הדין, פנה התובע אל הנתבעת וביקש, כי זו תורה על שחרור הרכב לאלתר. הנתבעת סירבה להיעתר לבקשת התובע, שכן לעמדתה הגם שפסק הדין בוטל, הרי שעליו לשאת בכל ההוצאות אשר הוצאו לצורך גביית הקנס.

7.         בסופו של יום, שילם התובע את סכום ההוצאות, סך של 2,609 ש"ח לנתבעת וסך של 900 ש"ח לחניון נעמן בו הוחזק הרכב, העיקולים הוסרו והרכב שוחרר לחזקתו.

המחלוקת

8.         הצדדים חלוקים בעמדתם ביחס להשלכות של ביטול פסק הדין. התובע טוען מחד, כי מאחר ופסק הדין בוטל, הרי שיש להורות על ביטול כל ההליכים שננקטו במסגרתו על ידי הנתבעת לצורך גביית הקנס ולא הייתה לנתבעת זכות כלשהי להתנות את הסרת העיקול ושחרור הרכב בתשלום הוצאות ההליך. מנגד, טוענת הנתבעת, כי אין בביטול פסק הדין לכשעצמו כדי להוות עילה למתן הסעד המבוקש. לעמדתה, משהועבר פסק הדין להליכי גביה, פעלה הנתבעת בהתאם להוראות הדין, שלחה מכתב דרישה לתובע לסילוק החוב ומשלא זכתה למענה כלשהו, החלה לנקוט בהליכי גביה העומדים לרשות בהתאם להוראת החוק. הנתבעת טוענת כי הליכי הגביה ננקטו כדין, פסק הדין בוטל לאחר שהוטל על הרכב עיקול ואף הליך העיקול בוצע באופן שהרכב נתפס ולכן אין מקום לקבל את עמדת התובע ויש לדחותה על הסף.

9.         ביום 25/10/2012 התקיים דיון בפניי, במסגרתו הסכימו הצדדים להעמיד את המחלוקת המשפטית להכרעת בית המשפט וזאת מבלי שיהיה צורך בשמיעת עדים ובהצגת ראיות נוספות על אלו אשר הוגשו זה מכבר על ידם לתיק בית המשפט. הצדדים ביקשו להגיש את סיכומיהם תוך 60 ימים ממועד הדיון האמור לעיל ובית המשפט נעתר לבקשתם.

דיון והכרעה

10.        אין חולק כי הקנס, אשר הוטל במסגרת פסק הדין, לא שולם על ידי התובע וזאת אף לאחר שחלפו המועדים לשלמו או להגשת בקשה לביטולו. משהועבר הטיפול בגביית הקנס אל הנתבעת, הפך הקנס לחוב כהגדרתו בסעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה - 1995, (להלן: " החוק"), שלחה הנתבעת אל התובע שתי דרישות לתשלום החוב, דרישות אשר לא נשאו פרי כלשהו.

11.        מאחר והחוב לא סולק, החלה הנתבעת לנקוט בהליכי גביה אשר עומדים לרשותה בהתאם להוראות הדין. הנתבעת הטילה עיקול ברישום על שלושה כלי רכב אשר היו רשומים על שם התובע באותה עת וכן הוטל עיקול על חשבון בנק אשר התנהל על שמו בבנק הדואר.

12.        הנתבעת מציינת, בהסתמך על הרישומים אשר נמצאים ברשומותיה, כי בתאריך 24/12/2009 יצר התובע קשר טלפוני וביקש לקבל פרטים אודות החוב. זאת ועוד, נטען כי גם ביום 13/2/2011 וביום 17/2/2011 יצר התובע קשר טלפוני נוסף לצורך בירור מהות החוב, אשר בגינו מומש העיקול אשר הוטל על אחד הרכבים. הנתבעת אף מאשרת, כי גם ביום 23/2/2011 התובע פנה והודיע כי פנה לבית המשפט לתעבורה בבקשה לביטול פסק הדין.

13.        הנתבעת מציינת כי מיד עם היוודע אודות החלטת בית המשפט לתעבורה בדבר עיכוב ההליכים, עיכבה את הליכי הגביה וזאת עד להחלטתו הסופית של בית המשפט. יחד עם זאת, מבהירה הנתבעת, כי אין לראות בביטולו של פסק הדין כביטול ההוצאות אשר ננקטו לצורך גביית פסק הדין עד אשר זה בוטל כאמור לעיל. הנתבעת מפנה לעניין זה לאמור בסעיף 4(א) לחוק הקובע כי:

"ההוצאות לנקיטת הליכי גביה על פי חוק זה, כפי שיקבעו, יחולו על החייב, ודינו לכל דבר ועניין, כדין החוב."

14.        התובע מציין בסיכומיו, כי משבוטל פסק הדין הרי יש להורות על ביטול כל ההליכים שננקטו לצורך גביית הקנס אשר הוטל מפסק הדין ומאחר ואין קיום כלשהו לפסק הדין, הרי שאין לו תוקף ועל כן, כל אשר נעשה על פיו, בטל ומבוטל. לעמדתו, ביטול פסק הדין מחייב את השבת המצב לקדמותו, היינו, לתחילת ההליך - עובר לנקיטת הליכי הגביה.

15.        התובע סבור, לעמדתו, כי מאחר והקנס אשר הוטל במסגרת פסק הדין שבוטל, הינו חוב לכל דבר ועניין ומאחר ופסק הדין בוטל, מבוטל גם החוב הנובע מפסק הדין.